טיפול הורמונלי
הטיפול ההורמונלי מתאים למקרים הבאים:
חולים מבוגרים שתוחלת החיים שלהם מוגבלת ואינם יכולים או אינם רוצים לעבור טיפולים פולשניים.
חולים שהטיפולים האחרים נכשלו אצלם.
חולים שהמחלה התפשטה אצלם מחוץ לבלוטת הערמונית אחרי טיפולים אחרים כמו הקרנות, ניתוח וכו’.
חולים שלהם מחלה מפושטת (עם גרורות).
התאוריה מאחורי הטיפול ההורמונלי היא שרמה גבוהה של הורמון המין הגברי, הטסטוסטרון, גורם להאצת הגידול של סרטן הערמונית. הפחתת היצור של הטסטוסטרון תביא בעקבותיה לדיכוי התאים הסרטניים ולהמתתם ובצורה כזו לדיכוי המחלה.
קיימות מספר שיטות לדיכוי ייצור הטסטוסטרון בגוף:
כריתת אשכים. כ- 90% מהטסטוסטרון שבדם מיוצר באשכים. ניתוח של כריתת האשכים (סירוס) גורמת, כמובן, להפסקת האספקה של מרבית הטסטוסטרון לגוף. פעולה זו היא כמובן בלתי הפיכה והיא משאירה את החולה מסורס לכל ימי חייו.
“כריתת אשכים” כימית – כאן משתמשים בחומרים כימיים המונעים את ההגעה או הקליטה של טסטוסטרון לתאים הסרטניים.
חסימה כימית של הקולטנים לטסטוסטרון שמצויים בתאים הסרטניים. בצורה כזו התאים הסרטניים לא יוכלו להשתמש בטסטוסטרון. דבר זה נעשה ע”י שימוש בתרופה הנקראת קסודקס. היא ניתנת ככדור הנבלע פעם ביום.
שימוש בתרופה המפסיקה את ייצור הטסטוסטרון בגוף ע”י מתן הוראה למרכז הייצור במוח להפסיק את ייצור הטסטוסטרון. התרופה המקובלת לטיפול זה קרויה זולדקס והיא ניתנת באמצעות זריקה אחת ל- 12 שבועות.
אספקת אסטרוגנים (הורמון מין נקבי) לגוף הסותרת את פעולת הורמון המין הגברי.
מטרת הטיפול ההורמונלי היא להביא לידי שליטה במחלה ע”י דיכוי התאים הסרטניים, כך שלאורך זמן רב הם לא יוכלו להתפשט בגוף.
אך לצערנו, אין ביכולתו של הטיפול הזה ולא טיפול אחר להביא לריפוי. ההצלחה בדיכוי המחלה נמדדת ע”י רמת ה- PSA. המטרה היא הבאת ה-PSA לרמה הנמוכה ביותר האפשרית והשארתו ברמה הזו. במקרים רבים רמת ה-PSA יורדת עד 0.05 הנחשבת לרמה בלתי ניתנת למדידה ( undetectable level ).
חולים שה-PSA אצלם ברמה הזאת לאורך זמן עשויים לשרוד את המחלה ולנהל אורך חיים רגיל (ישנם רבים הנפטרים עם המחלה ולא מהמחלה).
כישלון בטיפול ההורמונלי מתרחש כאשר התאים הסרטניים מתחילים להתרבות גם ללא הטסטוסטרון.
התאים הסרטניים נחשבים אז ככאלה שאינם תלויים בטסטוסטרון ונקראים Androgen Independent ובקיצור AI. פירושו של דבר שהתאים הסרטניים מצאו דרך לגדול גם ללא ההורמון הגברי.
הטיפול במחלה במצב זה נעשה יותר מסובך, אבל תכשירים כימוטרפיים חדשים מאפשרים טיפול יעיל גם במצב זה.
תופעות לוואי של הטיפול ההורמונלי.
איבוד הלבידו (החשק המיני)
איבוד הכושר המיני (באופן מלא או חלקי)
גלי חום בגוף – בדומה לנשים בגיל המעבר. צריכת מזון המורכב ממוצרי סויה ונטילת גלולות ויטמין E עשוי לעזור.
מצב רוח ירוד.
שינויים תכופים במצב הרוח.
חוסר מוטיבציה.
בריחת סידן מהעצמות.
ירידה בנפח השרירים.
הגדלת החזה במקרים מסויימים. וכן יכולה להופיע רגישות וכאבים בפטמות. הקרנה במינון נמוך לאזור עוזרת בכ- 50% מהמקרים. במקרים שההקרנה אינה עוזרת ניתן להשתמש בתרופה הנקראת טמוקסיפן – Tamoxipen במינון של 5 מ”ג ליום במשך חודש.
החידוש בנושא הטיפול ההורמונלי הינו טיפול עם הפסקות. הפסקת השימוש בהורמונים נעשית לאחר שה PSA יורד לרמה נמוכה ונשאר ברמה זו למשך זמן ארוך. הפסקת השימוש נמשכת עד שה PSA מתחיל לעלות מחדש. מחקרים מראים שלטכניקה זו ישנם יתרונות על פני שימוש מתמשך בהורמונים במיוחד בנושא של איכות החיים ובנוסף כנראה שמשך הזמן עד שהתאים הסרטניים הופכים לעמידים לטיפול ההורמונלי מתארך. לחלק מהחולים הפסקת השימוש בהורמונים, ולו לזמן מוגבל, מביאה הקלה משמעותית.
תופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי יכולות להפריע גם לשאר בני המשפחה של החולה. לכן מומלץ ליידע אותם על ההשפעות של הטיפול על מנת להפחית את החיכוכים העלולים לנבוע ממצבו של החולה.