לחיות עם סרטן.
אני אובחנתי כחולה סרטן הערמונית לפני 7 שנים. אני זוכר את ערב יום רביעי הנורא ההוא כאשר האורולוג הודיע לי שיש לי סרטן. מאז חוויתי תהליכים רבים.
בתחילה עברתי תהליך של הכחשה, זאת מוכרחה להיות טעות באבחנה, אולי צריך לעשות ביופסיה מחדש? יש צורך לקבל חוות דעת נוספת וכו’.
לאחר מכן עברתי תהליך של רחמים עצמיים, למה זה קורה דווקא לי? למה הסרטן הזה נטפל אלי, אני לא אוכל לשרוד ללא שליטה על מערכת השתן וללא יכולת מינית. יש לי עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות וכעת אני הולך למות!
אפילו חשבתי מה אני רוצה שיעשה בגופי לאחר מותי. הילדים שלי מפוזרים בעולם ואני חשבתי שיהיה מתאים שהים יהיה מקום מנוחתי האחרון כך שרוחי תיכנס לאוקיינוס והם יוכלו לזכור אותי.
למזלנו, או לחוסר מזלנו, לאנשים הסובלים מסרטן הערמונית יש מספר אפשרויות טיפול לבחירה. המומחים בכל שטח מנסים “למכור” לנו את המומחיות שלהם כך שנבחר בדרך הטיפול בה הם מתמחים, אבל ההחלטה הסופית נשארת, כמובן, בידי החולה.
שינוי כה דרמטי בחייו של אדם אינו דבר של מה בכך. הצורך בהחלטות כה משמעותיות הוא, למעשה, לקיחת אחריות על חייך. זהו תהליך קשה שחוזר על עצמו מספר פעמים רב בחיי החולה. אתה גם אף פעם לא יודע האם ההחלטה שלקחת היא ההחלטה הטובה ביותר.
על כל פנים, עד לאותו שלב נשענתי על חוות הדעת של המומחים. לאחר מכן היה עלי להחליט בקשר לדרך הטיפול בה אני עומד לבחור. הציפה לתוצאות של בדיקת הדם התלת חודשית, אשר עלולה לבשר על חזרתה של המחלה הנה מורטת עצבים. במקרה שלי המחלה חזרה ושוב הייתי צריך לעמוד מול הצורך בבחירת טיפול.
לכך אני קורא “לחיות עם הסרטן”. אני מבחין בין “להלחם בסרטן” ובין “לחיות עם הסרטן”. מומחים למלחמה בסרטן יש בשפע. כמות עצומה של אינפורמציה ניתנת להשגה מספרים, מהאינטרנט, מקבוצות תמיכה ומפרוטוקולים טכניים שונים, העוסקים במחלה.
לחיות עם הסרטן פירושו להגיע להכרה שהסרטן עלול להתפרץ שנית ולא לחיות במתח בזמן ההמתנה לקבלת תוצאות הבדיקות.
על אנשים עם מחלה מתקדמת למצוא דרכים להתמודד עם תופעות הלוואי הקשות של הטיפולים ההורמונליים או הכימותרפיים. כאשר אנשים מאבדים את החשק המיני והם סובלים מתשישות, חולשה, דיכאונות ועוד, הם זקוקים נואשות לתמיכה ולהבנה של הקרובים אליהם. ישנם רבים, וביניהם אני, אשר חיים לבדם ואשר אין להם כתף להישען עליה. למזלי עיסוקי בקבוצת התמיכה, שהקמתי בהתנדבות במסגרת האגודה למלחמה בסרטן, העניקה לי את האפשרות להתגבר על המשבר שהייתי בו לאחר שאשתי ואני נפרדנו. אחת הסיבות לפרידה הייתה החזרה של המחלה לאחר הניתוח, שהיה אמור לפתור אותי מהצרה הזו.
ישנם מספר ספרים יוצאים מהכלל העוסקים בשאלה איך חיים עם הסרטן. אני מאמין שעל כל אחד למצוא את הדרכים המתאימות לו להתמודדות עם “החרב המונחת על צווארו”.
הדרך שלי היא לחיות את ההווה, למצוא את הנאות היום יום של העשייה היומיומית ולראות את היופי שבכך. אני מלא הערכה לדברים הפשוטים והמובנים מאליהם שבעבר לא הבחנתי בהם. ההתרגשות של הכלב שלי כאשר הוא פוגש אותי, פרח פורח, צחוק של ילד משחק, נשימה צוננת ועמוקה אחרי יום חם ומיוזע, אלה סוג הדברים שממלאים את נשמתי היום. תודעה ומחשבה חיובית הם הכלים החזקים ביותר שלנו, המאפשרים לנו לחיות עם הסרטן שמצא לו מקום בגופנו.