מין לאחר ניתוח כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית
נתגלו תאים סרטניים בביופסיה שלך..” – מילים אלו עדין מהדהדות באזני
שבע שנים עברו מאז.
האורולוג שבישר לי את ה”בשורה”, רצה כמובן שאעבור ניתוח להסרה רדיקלית של בלוטת הערמונית.
אשתי ואני הרגשנו כאילו אנו נדחקים, שלא ברצוננו, לעשות משהו דרסטי וכאילו אנחנו נאלצים להחליט החלטה מידית.
האורולוג נתן לנו מספר נתונים לגבי תופעות הלוואי של הניתוח. לפי נתונים אלה, אחוז הסובלים מאין-אונות בעקבות הניתוח היה גבוה בצורה מפחידה, ובנוסף לכך נוספו נתונים שאינם מעודדים לגבי אי שליטה במתן שתן, או דליפת שתן.
כמו כל אחד אחר, המאובחן במחלת הסרטן, הייתי בהלם.
הלכנו הביתה ומיד התקשרתי לגיסי שגר בלונדון, פתולוג במקצועו ובעל קשרים רבים בעולם הרפואה. גיסי ביקש שאשלח לו את המתקנים המיקרוסקופיים של הביופסיה לבדיקה נוספת. בזמן שהמתקנים המיקרוסקופיים עשו דרכם אליו, התחלתי לקרוא כל מה שיכולתי להשיג אודות סרטן הערמונית, אופי המחלה, הטיפולים השונים הקיימים ותופעות הלוואי.
מהר מאוד גיליתי שהמוות אינו קרוב ולמעשה, לא נחרץ עלי גזר דין מוות כלל, אבל אימפוטנטיות וחוסר שליטה במתן שתן הם מצבים ריאליים ביותר, לאחר ניתוח.
חיי הנישואין שלי ידעו מעלות ומורדות כמו גם חיי בכלל. בתקופות השפל של חיי הנישואין שלי מצאתי מפלט במין. מין היווה מרכיב חשוב בחיי ובמשך השנים היו לי כמה פרשיות אהבים מחוץ לנישואין. במבט לאחור אני יכול לראות איך השתמשתי במין כאמצעי בריחה ממציאות קשה. ידעתי שאני טוב במיטה. פעמים רבות הרגשתי שיכולתי המינית היוותה את אחד מההשגים המעטים בחיי. האם אוכל להמשיך ולחיות כשאני אימפוטנט? לגמרי לא בטוח. אשתי הבטיחה לי שהיא תוכל להתמודד אם האין-אונות שלי.
בינתיים, הודיע לי גיסי שהסרטן שלי הוא ברמה נמוכה ושאיני חייב לעבור טיפול פולשני מידי.
ממה שלמדתי בקריאה בספרים ומהתכתבויות עם פורומים שונים באינטרנט למדתי על
” המתנה מבוקרת” – watchful waiting , כלומר שינוי הרגלי אכילה, נטילת ויטמינים ותוספי מזון. תוך 3 חודשים ירדה רמת ה- PSA שלי ב- 30% ונשארה נמוכה למשך 3.5 השנים הבאות. אז רמת ה- PSA עלתה בצורה דרמטית ולא נותרה לי ברירה אלא לעבור ניתוח להסרה רדיקלית של בלוטת הערמונית.
המנתח שעתיד היה לנתח אותי, היה מן הטובים והידועים בארץ עם אחוזי הצלחה גבוהים לשימור העצבים האחראיים לזקפה. בחרתי במנתח זה מתוך תקווה שמיומנותו תצליח למנוע ממני את תופעות הלוואי של אין-אונות ודליפת שתן
הניתוח לא היווה כל בעיה עבורי. מיד לאחר שהקטטר הוצא היתה לי שליטה מלאה על מתן השתן. מספר שבועות לאחר מכן ניסתי להעזר בויאגרה. לרווחתי ולשמחתי היתה תגובה. בנקודת זמן זו ידעתי כבר הרבה על בעיות בזקפה וריפוי העצבים האחראיים לזקפה לאחר ניתוח. איזו הקלה הרגשתי עם ההתעוררות הראשונה. הפחד הנוסף שלי היה התקצרות איבר המין. תופעה ידועה לאחר ניתוח מסוג זה. זה לא קורה בכל המקרים, אבל האפשרות קיימת. לא המנתח ולא האורולוג שלי, הזהירו אותי מראש מפני אפשרות כזו.
שישה חודשים לאחר הניתוח איבר המין שלי היה קצר במידה ניכרת, אולם הזקפה שלי הלכה והתחזקה ונמשכה פרקי זמן הולכים וגדלים.
שנה לאחר הניתוח אשתי ואני נפרדנו. לפני הפרידה הרגשתי שאני מתמודד היטב. היו לי מעט בעיות בתפקוד המיני, בעיקר מפני שלא ידעתי בבטחה אם אוכל לקיים זקפה. בזמן הפרידה הצלחתי לסיים את הפעולה המינית בחלק מהפעמים אבל לא בכולם.
לאחר הניתוח למדתי להנות ממגע מיני גם ללא קיום יחסי מין מלאים. הבנתי שימי כאתלט מיני חלפו ועברו. אם וכאשר הייתי מסוגל להחזיק בזקפה זמן רב מספיק כדי להגיע לשיא , זה היה בונוס.
בזמן הפרידה מאשתי ה- PSA שלי החל לעלות בצורה דרמטית. הסרטן החל להרים את ראשו המכוער. בנוסף לעליה ברמת ה- PSA צצו בעיות כלכליות. כעת היה עלי להתמודד לבד עם התחלה של חיים חדשים. קיויתי לפגוש נשים חדשות. להתחיל לצאת ולחזר אחרי נשים בגיל 62 זה מאוד מפחיד, אבל עם כל הבעיות שהיו לי זה היה מפחיד שבעתיים והרגשתי רחמים עצמיים.
אני טיפוס המתידד בקלות רבה מאוד עם אנשים ועד מהרה גיליתי שהנשים איתן נפגשתי חיבבו אותי. עם אחת הנשים במיוחד התפתחו יחסי קירבה יפים. ערב אחד היא רמזה שהיתה רוצה לקיים איתי יחסים. נתקפתי בהלה. מה תהיה תגובתה להתקצרות הפין שלי? האם אוכל להגיע ולקיים זקפה? החלטתי להניח את כל הקלפים על השולחן ולהיות כנה. הסברתי לה את הבעיות שהיו לי ושנבעו מהניתוח שעברתי. היא חייכה ושיתפה אותי בפחדיה היא. פחדים שנבעו מכך שמזה מספר שנים לא קיימה יחסי מין. מסיבות מובנות, הרעיון של אורגזמה יבשה, מצא חן בעיניה.
הלכנו למיטה ואכן, כמובן, בזמן החדירה הפין אכזב. אולי יותר מדי משחק מקדים, אולי עייפות כתוצאה מעבודה רבה, כל מיני סיבות. מי יודע מהי הסיבה? צחקנו. הייתי גאה בעצמי על כך שיכולתי לשתף אותה בפחדי והייתי גאה בפרטנרית שבחרתי שהראתה הבנה למצבי. לא היתה לי שום בעיה להביא אותה לשיא מספר פעמים. זו היתה תגלית בשבילי.
לא נזקקתי לזקפה ולפין גדול כדי להביא אישה לידי סיפוק מיני. כמו כן הבנתי שפעולה מינית יכולה להיות מספקת וטובה גם ללא חדירה ואורגזמה. ידעתי שתדמיתי הגברית לא נפגמה בגלל חוסר היכולת שלי לקיים זקפה. בכך, נגוז עוד מיתוס.
מאז פרידתי מאשתי חלו שינויים בחיי. עברתי להתגורר בכפר חקלאי קטן ואני מפרנס עצמי בכבוד. השלמתי עם כך שלא להיות אתלט מיני ובעל פין גדול, זה בסדר גמור. פיתחתי יחסים עם אישה, יחסים המושתתים על משיכה הדדית וקבלת האחד את השני כמות שהוא. מין מהווה חלק חשוב ביחסים שבינינו, אבל לא החלק החשוב ביותר.
עתה, כשאני מסתכל אחורה על השנים האחרונות, אני מגיע למסקנה שאדם יכול לשנות את נקודת מבטו על העולם ואת הציפיות מעצמו ומאחרים.
היום החיים מאירים אלי פנים ואני יודע שכך יהיה גם בעתיד.